“אם לא אני – אז מי?”

דניאל, בנם השני של שלי ודורון, אחיהם של יונתן, עדינה ושירה, נולד בדרום אפריקה בי‘ באייר תשס“א (3 במאי 2001). דניאל ומשפחתו עלו לארץ בשנת 2014, חודשיים לאחר הבר מצווה שלו.

דניאל התגייס לחיל השריון בנובמבר 2020 והתנדב ליחידה מסווגת של המלא״ר וסיים קורס מפקדי טנקים כמצטיין הקורס והמשיך לקצונה. בבוקר שמחת תורה תשפ“ד, 7 באוקטובר 2023, היה עם חייליו בנחל עוז. כשהחלה מתקפת חמאס נלחם דניאל וצוותו במשך כשעתיים ורבע מול שני הגלים הראשונים של מחבלי הנוח׳בה והצליחו להדוף מאות מחבלים תוך חתירה למגע ולחימה בעוז וגבורה והצילו חיים רבים.

תוך כדי הקרב דניאל נהרג ונחטף לעזה ולאחר 163 ימי תקווה ותפילה התקבלה הבשורה הנוראה שדניאל נהרג בקרב בשמחת תורה. כיון שנמצאה חולצתו הצבאית הרוויה בדם, מדיו ודמו נקברו בהלוויה צבאית בהר הרצל. בעסקה האחרונה גופתו חזרה שלמה בשמחת תורה תשפ“ו, 13 באוקטובר, בדיוק שנתיים ימים לאחר שנהרג ונחטף, והובא למנוחות בהלוויה צבאית שנייה בהר הרצל.

שתי תכונות בלטו מאוד אצל דניאל. חבר מדהים – יותר מ־30 אנשים מכל הסוגים – מהארץ ומהתפוצות, דתיים וחילוניים כאחד – אמרו שדניאל היה החבר הכי טוב שלהם. חבר נאמן ומסור עד הסוף. שנית, דניאל היה אדם טוטלי – נותן את כל כולו לכל דבר שחשוב לו. בצבא זה בלט במיוחד – היה קצין מקצועי ביותר, אהוב על פקודיו ומסור למשימה עד טיפת דמו האחרונה.
חזרה ממוצב נחל עוז חוברת המפקד של דניאל ושם כתב שמאז שהיה בפולין בכיתה יא׳ וראה מה אירע לעם היהודי בשואה כשלא הייתה אפשרות להגן על עצמנו, ועכשיו כשיש לנו מדינה וצבא צריך לעשות הכל כדי להגן על העם והארץ. בסוג של צוואה לעצמו כתב – ״אם לא אני, אז מי?״