מוטי, בנם של אתי ובנצי, אחיהן של זהבית ונעה, נולד ביישוב אלקנה בט‘ במרחשוון תשנ“ד (24 באוקטובר 1993) והתחנך בבית הספר היסודי שביישובו ובישיבה התיכונית אמית כפר גנים שבפתח תקווה.
מוטי התייחד בעיניים סקרניות וחקרניות ובלב אוהב מלא נתינה. הוא התנדב בעמותת קו לחיים, וכשמלאו לו 13 שנה החליט לארגן מסיבת בר מצווה לנער אחר, שידו לא הייתה משגת. עם תום לימודי התיכון השלים מוטי את תהליך התבגרותו במכינה הקדם־צבאית עֹצם שבמושב נווה. מוטי התגייס לחטיבת גולני ושימש בה חייל, מ“כ (מפקד כיתה), סמל מחלקה, מפקד צוות, סמ“פ (סגן מפקד פלוגה) ומ“פ. תפקידו האחרון היה מ“פ בסיירת גולני.
במהלך שירותו הכיר את רויטל, קצינה גם היא. השניים נישאו והביאו לעולם את לביא. ארבעה חודשים לאחר נפילתו של מוטי ילדה רויטל את בתם אורי.
עם סיום תפקיד המ“פ בסיירת יצא מוטי לחופשת לימודים. בבוקר שמחת תורה התעורר בביתו שביישוב חוות יאיר. לשמע החדשות הנוראיות שבאו מהדרום עלה מוטי על מדיו ונטל את אקדחו האישי. בדרך עצר בבית הוריו כדי לקחת את האפוד ואת הציוד הצבאי שלו. מוטי וחבריו הגיעו לקיבוץ רעים וניהלו קרבות מבית לבית. לאחר שנפצע פשט את פודו, העבירו לחבר שלא היה ו ציוד, ונסוג כדי לפנות פצועים לאחור. אז ירה בו מחבל בגבו והרגו.
בהספד שנשאה בהלווייתו הדגישה רויטל רעייתו: ”תמיד האמנת בצדקת דרכך, ועשית זאת בדרך של ענווה וכבוד לאחר. שמת את טובת הכלל לפני טובתך האישית, כך גם במותך. גאה במי שהיית ובמי שתהיה פה לעד. גאה להיות אשתך, לעד“. מוטי הובא למנוחות בחלקה הצבאית שבבית העלמין באלקנה.
למעלה מאלפיים חללים ונרצחים הלכו מאיתנו מאז אסון שמחת תורה, השביעי באוקטובר. את רחובות ישראל והעולם מעטרים עוד מאות רבות של סטיקרים, משפטים הראויים להפוך לצו לחיים, למורי דרך מוסריים וערכיים.
אנחנו מזמינים אתכם לסייע לנו.
אתם מוזמנים להעלות סטיקרים נוספים, לתאר בקצרה את סיפור חיי הנופלים. אולם, בעיקר, אתם מוזמנים לפרש את הסטיקרים, לאפשר לכולנו לתרגם את תורת הבנים לתורת חיים.
אתם מוזמנים להפוך את הסטיקר למִשנה, "הוא היה אומר".
[תוכלו גם להעלות סטיקר, לספר בקצרה את סיפור חיי הנופלים ולבקש ממערכת האתר להוסיף פירוש!]
